3/10/05
מגרש
ספורט במכמנים . חיה ותן לחיות .-
סיפור מהחיים
-.
1.- אנו משפחת שניטמן,עלינו ארצה בשנת 1988 מתוך ציונות, -הצרובה
בתוכנו-
במטרה יחידה:
להתיישב בארץ –בגליל- ולהמשיך בחיים הקהילתיים שכבר חיינו בארגנטינה .
עלינו לארץ מהלב, עזבנו משפחה, חברים רבים,
קהילה וגם את פרנסתנו ורכושנו,
לטובת האידיאל שלנו:
חיים שקטים ובטוחים, לילדינו ולנו
במקום בו בחרנו לחיות, בישראל.
2.- למכמנים הגענו ב-1990-
לאחר בחירה בין ישובים שונים עם אופי שונה.
מקום מקסים, קטן, שניתן לבנות
ולהשפיע.
חיה ותן לחיות.
זאת אומרת : חיה את החיים שלך, תוך כדי
התחשבות בחיים של אחרים.
זאת אומרת: אני לא אעשה שום דבר שלא הייתי רוצה שיעשו לי.
זאת אומרת: הזכות שלי מסתיימת עם תחילת הזכות של אחרים.
3.-
השנים הראשונות, מלאות אנרגיה, מלאות בניה משפחתית, ומלאות הרגשה שאפשר לסמוך על
חברים.
חברים שחשבנו שיש להם ניסיון וגם
לב, אידיאולוגיה וגם התחשבות, קשרים
אך לא אינטרסים.
4.- ב-1996 מכמנים קיבל אישור על
תכנית מתאר לשכונה חדשה ובנוסף על אי בודד:
מגרש 48- צמוד(גובל = 0 מטר) למגרש שלנו
והפך לשצ"פ "שטח ירוק".
כשהתייעצתי עם ה"חברים" למשמעות
של שטח ירוק ליד ביתי, הוסבר לי שלפי ה-: "מטרות" ושימוש
התב"ע, אין מה לדאוג, רק נטיעות, בניה
אינה מותרת, רק מתקנים קטנים למשחקי
ילדים.
5.- מילים פה, לחץ חברתי שם, וללא
התייעצות איתנו, המגרש הפך להיות
מפלצת בטון ואספלט
על שטח ירוק, בניגוד
לכל מטרת התכנית התב"ע.
מדובר בבניה לא חוקית לטעמנו ולפי יעוץ משפטי שקיבלנו.
.
6.- כאש החלה בנית המגרש בשנת 2000, אני ומשפחתי נסענו לארגנטינה בנסיעה שתוכננה הרבה זמן
מראש ולאחר 12 שנה שעלינו ארצה.
עקב רשלנות של כל ה"גורמים", כלי
עבודה כבדים נכנסו לשטח שלנו וגילחו
עשרות מטרים מרובעים
של גינה ומסלעות שהיו במקום. –התברר שהכל
מתוכנן מראש עפ"י תכניות
החפירה.
גם שם, ה"קהילתיות" גברה על כל מחלוקת וסוכם עם
ה"גורמים" את שיקום
הגבול.
רק לאחר יותר משנה, והרבה אי נעימות, סיימו השיקום לא לשביעות רצוננו.
7.- מאז הפעלתו של המגרש, החיים שלנו
הפכו לגיהינום. אלו כבר לא
חיים.
המטרד הוא גדול כל כך, שמספיק להיות כמה
דקות בבית שלנו בזמן פעילות הספורט במגרש כדי לדעת
מה קורה לנו, אך אף חבר ועד או ישוב
לא היו מספיק אמיצים לבקר
אצלנו.
המגרש אמור לשרת על כל האוכלוסייה בהר. כל ילד או מבוגר, ממכמנים, כמאנה וכמון,
יכול להשתמש במגרש ללא בקשת רשות. כך כתוב
בחוזה ביון הישוב הסכנות, ממ"י ומועצה אזורית משגב.
מטרד הרעש: כל כדור שפוגע באספלט, כל
צעקה, כל כדור לרשת, מרגישים בכל פינה בתוך הבית .
אין שקט לשיחה, אין שקט
ל"בגרויות", אין שקט למנוחה.
מטרדים שונים : נזקים רבים לגינה, חלונות , רעפים. מעבר של ילדים לשטח ולבית שלנו כדי לחפש
אחר הכדורים שנפלו. (צלצולים, דפיקות על הדלת. וכל מה שבא אחרי זה...)
חמש שנים אנו לא יוצאים לחופש משפחתי. תמיד יש אנשים בבית שמא יקרה
משהו.
חמש שנים עברו, שלחנו עשרות מכתבים
לכל ועד במכמנים חלקם ללא נענו בכלל ולחלקם קיבלנו תשובות ללא התייחסות ממשית
לבעייתנו. חמש שנים בהן כל הועדים לא השקיעו כל מאמץ לפתרון
הבעיה. תשובות מתחמקות כמו: אנו מתנדבים...אין זמן... לך להתלונן למשטרה...תשקיע
גם אתה ותוציא אתה את האנשים...
יש להדגיש שבשנה שהיתי בוועד, לא
נעשתה שום פעולה לטובת הנושא עקב
רצוני שלא להתערב מחשש לניגוד אינטרסים.
8.- עברנו הרבה.
חמש שנים אנו שוטרים, אנו נפגעים, ובעיקר סובלניים. מחזירים כדורים למזכירות.
(הועד הנוכחי לא מאפשר לנו זאת -רוצים
שנזרוק הכדורים לפח.... כי זה
"מטרד" למזכירה.
פתרונות הועד המכהן היום -לאחר
פנייתנו ע"י עו"ד – היו
לבנות קיר אקוסטי בגודל מתאים
(7 מטר גובה הבית?) - כאילו מדובר בבית בעיר אשר בנו
בצמוד לו תחנת אוטובוסים מרכזית
–
אנו באנו לחיות בכפר – לא בעיר ולא ליד
"חומה" כלשהי.
חמש שנים אנו סובלים. לא מדובר רק על
האיכות החיים שלשמה באנו למכמנים.
גם הבריאות הגופנית והנפשית נפגעת.
וזאת מבלי לדבר לפגיעה ממונית עצומה בגין ירידת הערך של ביתנו
בעשרות אחוזים .
והכל, למה? כי התעקשו לבנות המגרש ליד ביתנו ולא במקום אחר מ ת א י ם יותר.
(מתאים= התחשבות, זכות לתת לחיות באיכות חיים כמו כולם...) .
יש מקומות מתאימים וראויים יותר לבנות "מגרש ספורט
משולב" שבאמת יכול לשרת את כל האוכלוסייה
בהר וזאת מבלי לפגוע ברווחת הציבור בישוב.
9.- הייתם מסכימים לדבר כזה ליד ביתכם ?
מה אתם הייתם עושים ?
האם
הייתם קונים את ביתנו ?
10. אנו אומרים די.
אין סבלנות, אין סובלנות, אין קהילתיות, אין
כוח יותר לסבול ולהפסיד חיים,בריאות ורכוש.
המגרש ייסגר.
רק לאחרונה פנינו לעו"ד פרטי להתיעצות וקבלת
חוות דעת. וחוות דעתו חד משמעית:
המגרש ייסגר.
אנחנו, משפחת שניטמן פונים לחברי
הישוב. לשבת יחד באסיפת חברים ולהחליט על סגירת מגרש
הספורט והעתקתו למקום מתאים יותר ל-כ-ו-ל-ם
, ללא התערבות עו"ד ולהוצאות מיותרות מצד
היישוב.
מקום שנוכל לשחק יחד ללא חשש למטרד לחבר זה
או אחר.
שנה
טובה.
משפחת
שניטמן